1.8.2013

מה עושים כשהקוראים מתמרמרים

את התזה שלי סיימתי. אני חושבת שכבר אפשר לפרסם את המודל שפיתחתי. אבל, אני לא אעשה את זה בבת אחת, אלא בשלבים. כל פעם כשאתקל במשהו ברשת, שקשור לבלוגים ולמודל, אני אעשה זום אין וזום אווט למודל. 
ראיתי משהו אתמול, שאמרתי "וואלה, זה מתאים בול, הגיע הזמן".

דנה ישראלי, שהיא כבר שם דבר בתחום האמנות השימושית, החליטה להזמין את הקוראות, בפוסט האחרון לגראג' בוטיק (סייל) שהיא החליטה לעשות, בשל שינוי בתחום ההתענינות שלה. 
או כפי שהיא תיארה את זה, בצורה מאוד אישית :" בד"כ שינוי פנימי אצלי מתבטא גם ברצון לשינוי חיצוני, פתאום בא לי לעשות קעקוע, לגלח חצי ראש וכאלה..."









14 תגובות:

  1. אופסי, בבולטימור זה נראה הרבה יותר רומנטי:)

    תודה על הפוסט המעניין.
    רעיו לכתיבה נוספת-על מעבר פלטפורמה של בלוג -עלות תועלת. לאחרונה היה גל של מעבר מתפוז לפלטפורמות אחרות, ואני בגל הזה. אשמח לשמוע ניתוח מקצועי:)
    ליאת

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ליאת. תודה על התגובה. ובבולטימור תחנות האוטובוס מזעזעות!! איןפה שום רומנטיות, בחיי. את מוזמנת לקרא על החיים בבולטימור בבלוג שלי באתר תיכף נשוב http://www.brb.co.il/author/yonitz/ או בבלוג האם אמאעובדת בסלונה http://saloona.co.il/imaovedet/?cat=55932. שימי לב ששני הבלוגים האחרים שלי בפורטלים, ואילו הבלוג המקצועי הוא בדומיין עצמאי שנושא את השם שלי. זה לא במקרה. רעיון מצוין לכתוב פוסט בנוגע לפורטלים מול בלוגים עצמאים. שמתי לב לתנועה הזאת לאחרונה, והיא מובנת מאוד. זה קורה גם בשל היכולת שלנו לשווק את הבלוג באמצעות פיסבוק, פינטרטס ועוד, וגם בשל העובדה שהיום אנשים מכירים מה זה בלוגר, מה שבעבר לא היה. אבל על זה ועוד, כנראה בפוסט הבא. תודה!

      מחק
    2. אגב, נהניתי לחפור בבלוג שלך. הוא מקסים!

      מחק
  2. אני לגמרי מסכימה איתך יונית, אני מנסה לנתח את הסיבה לתלונות ולהתמרמרות וחושבת שזה מגיע מהמקום של: הי לפני כמה שנים,היינו כמעט באותו המקום,גם לי היו רעיונות כמו שלך, גם לי היה בלוג או שחשבתי לכתוב אחד, ופתאום, צמחת, גדלת, הפכת להיות יזמת ויוצרת התקדמת והשארת אותנו מאחור. ואז מגיעות השפתיים המצקצקות, והדיבורים המעליבים.
    היטיב לומר זאת קונפוציוס: "האדם העליון מתפתח כלפי מעלה; האדם הקטן מתפתח כלפי מטה"

    השבמחק
  3. היי, אני מיכל שהתחילה את כל הסערה. כמו שאמרת: הכל זה עניין של מינון. אני לא מקנאה ומעולם לא ניסיתי להיות בלוגרית יצירתית במיוחד. אני מפרגנת לדנה ונדהמת מיכולותיה האסטתיות אבל כשפוסט אחרי פוסט אחרי פוסט הוא רק "תקנו ותרשמו לסדנא" זה כבר מרגיז. הבלוג של קרן שביט הפך לבלוג שיווק נטו. אם יום אחד ארצה לקנות משהו אכנס אליו אבל לא אכנס לאף בלוג שהוא פרסומת אחת ותו לא, זה מעקר את כל הגדרת הבלוג.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שהגבת. אני לא בטוחה שזה מעקר את הגדרת הבלוג, כי בסופו של דבר, כל בלוג הוא בפני עצמו. ישנם סוגים רבים של בלוגים, וזה היופי בעצם, כי אי אפשר באמת להגדיר מהו בלוג באופן מוחלט. אני מבינה את התסכול של התכנים השיווקיים כשהם אינסופיים. אבל, אני מניחה, שאם חשובה לך הדמות שמאחורי הבלוג, היתי חושבת לפני הפרסום הקולקטיבי, ואולי שולחת לה הודעה מאחורי הקלעים של "הי, אני קוראת קבועה שלך, רציתי לכתוב לך באופן אישי שהתכנים השיווקיים שלך קצת מפריעים לי בהנאת הקריאה של הבלוג שלך. אשמח אם תקחי זאת לתשומת ליבך". כי את יודעת, (וגם לך הרי יש בלוג), שתגובות זה חשוב לבלוגרית, וכמה שתגובות קשות (ולא משנה כמה תגובות טובות יש באותו פוסט) פוצעות להרבה יותר זמן מאשר הטובות.

      מחק
    2. יונית, תודה שהתייחסת בענייניות. את באמת צודקת, עדיף היה אם הייתי פונה אליה בפרטי. שוב אחזור ואומר: אני לא ממורמרת ואני לא דורשת כלום מהבלוגים אותם אני קוראת. לא אכפת לי כשבלוגריות מוזמנות לכל מיני חינמים וכותבות על זה רק השיווק היותר מדי אגרסיבי לפעמים עושה לי רע. אפשר לשלב וזה סוד העניין: פוסט על הבילוי האחרון בים ובסוף: היי תראו, אני מוכרת לוחות שנה או סדנה וכאלה.

      מחק
  4. זה קצת מזכיר את סצינת הבלוגי-אופנה, שבהם יש ויכוח לגבי קבלת מוצרים והזמנה לאירועים של יחסי ציבור.
    הבלוגים הנעימים לקריאה שומרים על מינון סביר של דיווחים על כל מיני מוצרים קוסמטיים אזוטרים ואלה שהפכו להיות בלתי נסבלים הם אלה שכל פוסט בהם הוא על משהו שקיבלו חינם.
    כמו שכתבת, זו בחירה של כל קוראת אם לקרוא או לא, ואת הבלוגים מהסוג השני, העפתי מרשימת הקריאה שלי.
    ולגבי בלוגי יצירה - אני מבינה מאוד את הרצון להתפרנס ולהשתמש בבלוג בתור פלטפורמה שיווקית, אבל זה צריך להיות במינון שיאפשר גם קריאה בכייף.
    גם אני מתלבטת אם לעבור לפלטפורמות מחוץ לתפוז (עם בלוג אחר) ואשמח לקרוא את תובנותיך בעניין.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שקראת. אני מכינה פוסט שמדבר על נושא המעבר מפלטפורמות לא עצמאיות. אני חושבת שלא רק המינון אלא גם התוכן. במדיה והתוכן השיווקי הוא מדבר על "מאחורי הקלעים", על "המחשבות לגבי המוצר", על "ההתרגשויות וההתלבטויות" כזה מן פוסט ש"מלמד" את הקוראות, אז בהחלט זה יכול לענין, גם אם בסוף כתוב:"וזה מה שיצא בסופו של דבר, המוצר X שאני מוכרת אותו החל מהיום באטסי/מרמלדה/חנות שלי/דוכן. הרבה פעמים מענין את הקוראות לדעת מה היה מאחורי הקלעים ואיך הרעיון יצא לפועל.

      מחק
  5. הי יונית, מסכימה איתך מאוד. מעניין אותי לשמוע ניתוח על בלוגריות מתמרמרות..

    השבמחק
    תשובות
    1. האמת, שיש הרבה מרמור של בלוגריות, למה לא מגיבים לי (על זה כבר כתבתי), למה לא עושים לי לייק לעמוד הפיסבוק (בקרוב פוסט בנושא), למה בוחרים בלוגרית כזאת ולא אותי לירידים וכו'. בקיצור, המרמור הוא חלק מההתפתחות, אני מניחה, אחרת לא היה לנו לאן לשאוף. יופי של בלוג יש לך! הולכת לחפור בו:)

      מחק
  6. מחכים ומעניין.
    לעניין תגובות ומרמור, יצא לי לא פעם לקרוא בלוגריות מתמרמרות על היעדר תגובות, בה בשעה שהן לעולם לא מגיבות לאחרות (כשידוע שהן קוראות שם...).
    אני רוצה לחשוב שטבע האדם הוא מפרגן, אבל נתקלת ביותר מדי מקרים בהם המרמור שמצטבר (תוך כדי הסתרה ארוכה) פורץ החוצה...

    השבמחק
    תשובות
    1. הי יעל. תודה.אני מסכימה איתך שיש צורך בקהילה מפרגנת, וזה חלק מתהליך ההפצה הטבעי של הבלוג. גם על זה עוד אכתוב פוסט. עצוב לקרא על ההסתרה ועל חוסר הפרגון, הרי זה לא עולה לנו כסף לפרגן, ולא לוקח מאיתנו כלום. (את זה למדתי מקולגה יקרה לעבודה). אני מאמינה ביצר האדם טוב מטבעו (אבל זאת אני והמשקפים הורודים שלי). נשיקות

      מחק

אשמח לקרא מה דעתכם על פוסט זה. יונית צוק.