אחת הבעיות של כותבים, היא כשבאר הכתיבה ריקה. זה מרגיש כאילו הנשמה יצאה לחפש חברים במקום אחר, ואין לה יכולת לחזור. ההרגשה הזאת מאוד מתסכלת ומפחידה.
ואז קורה משהו שיכול עוד יותר להפחיד, מקבלים מייל שאומר :"הי, מה המצב? כבר הרבה זמן שלא פרסמת משהו, הכל בסדר?". כן, כן, הכל בסדר, ושום דבר לא בסדר, כי הבאר יבשה.
ואין השראה, והמילים שנכתבות /מוקלדות משעממות אפילו את המסך.
אז מה עושים כשאין השראה?
עושים שני דברים הפוכים - מצד אחד משאירים את המצב ככה, פשוט מוותרים, ומצד שני מחפשים אותה.
איך זה יכול להתקיים בו זמנית?
מאוד פשוט.
הכאוס, הבלבול, האי סדר יביא את התשובות הנכונות, ואת החזרת ההשראה לקצות האצבעות.
הבלוג עבר דירה - להמשך קריאה לחצו כאן
ואז קורה משהו שיכול עוד יותר להפחיד, מקבלים מייל שאומר :"הי, מה המצב? כבר הרבה זמן שלא פרסמת משהו, הכל בסדר?". כן, כן, הכל בסדר, ושום דבר לא בסדר, כי הבאר יבשה.
ואין השראה, והמילים שנכתבות /מוקלדות משעממות אפילו את המסך.
אז מה עושים כשאין השראה?
עושים שני דברים הפוכים - מצד אחד משאירים את המצב ככה, פשוט מוותרים, ומצד שני מחפשים אותה.
איך זה יכול להתקיים בו זמנית?
מאוד פשוט.
הכאוס, הבלבול, האי סדר יביא את התשובות הנכונות, ואת החזרת ההשראה לקצות האצבעות.
הבלוג עבר דירה - להמשך קריאה לחצו כאן