אחת הבעיות של כותבים, היא כשבאר הכתיבה ריקה. זה מרגיש כאילו הנשמה יצאה לחפש חברים במקום אחר, ואין לה יכולת לחזור. ההרגשה הזאת מאוד מתסכלת ומפחידה.
ואז קורה משהו שיכול עוד יותר להפחיד, מקבלים מייל שאומר :"הי, מה המצב? כבר הרבה זמן שלא פרסמת משהו, הכל בסדר?". כן, כן, הכל בסדר, ושום דבר לא בסדר, כי הבאר יבשה.
ואין השראה, והמילים שנכתבות /מוקלדות משעממות אפילו את המסך.
אז מה עושים כשאין השראה?
עושים שני דברים הפוכים - מצד אחד משאירים את המצב ככה, פשוט מוותרים, ומצד שני מחפשים אותה.
איך זה יכול להתקיים בו זמנית?
מאוד פשוט.
הכאוס, הבלבול, האי סדר יביא את התשובות הנכונות, ואת החזרת ההשראה לקצות האצבעות.
הבלוג עבר דירה - להמשך קריאה לחצו כאן
ואז קורה משהו שיכול עוד יותר להפחיד, מקבלים מייל שאומר :"הי, מה המצב? כבר הרבה זמן שלא פרסמת משהו, הכל בסדר?". כן, כן, הכל בסדר, ושום דבר לא בסדר, כי הבאר יבשה.
ואין השראה, והמילים שנכתבות /מוקלדות משעממות אפילו את המסך.
אז מה עושים כשאין השראה?
עושים שני דברים הפוכים - מצד אחד משאירים את המצב ככה, פשוט מוותרים, ומצד שני מחפשים אותה.
איך זה יכול להתקיים בו זמנית?
מאוד פשוט.
הכאוס, הבלבול, האי סדר יביא את התשובות הנכונות, ואת החזרת ההשראה לקצות האצבעות.
הבלוג עבר דירה - להמשך קריאה לחצו כאן
המורה שלי לכתיבה יוצרת אומר שגם אם אין מה לכתוב צריך לכתוב. לכתוב על זה שאין מה לכתוב. לבתוב לעצמך וזה תמיד מוציא משהו.
השבמחקניסיתי - ועובד.
אני מאמינה שאין ממש באר יבשה אלא באר שמישהו הניח מעליה אבן. הבעייה שלפעמים כל כך מתיש לנסות לגולל את האבן מפי הבאר...
כל אחד מוצא את השיטה שלו בסופו דבר, אני מניחה. כיף שיש לך הנחיה בנוגע לכתיבה, זה כל כך משחרר. אכן הסלע, כמו הרבה סלעים, לפעמים מסתירה את האופק.
מחקההתכתבות עם העולם (עם ליאור) כדי להיחלץ מן הקושי שבתה אותי. המלצה מעולה שאחשוב עליה להבא.
השבמחקלגבי מחסום בכתיבה - אני קצת מסויג מסעיף 6 שמעדיף את הפרסום על האי-פרסום. לטעמי (ואולי זה לא מתאים לרבים) עדיף לכתוב ואז לחשוב אם לפרסם. לפעמים מחשבות כתובות מתפתחות לדברים מעניינים יותר עם הזמן, ודווקא פרסום משחרר אותן כליל ממעגל החשיבה.
תודה על התגובה ועל הבלוג שלך. הוא בהחלט מיוחד ומעניין. מזכיר לי את לימודי בתואר הראשון, שכמה פעמים פשוט ישבתי על הדשא, מול הפקולטה למוזיקה, רק כדי להאזין לצלילי הפסנתר שבקעו משם. זה בדיוק היה במקביל לשיעורי הסטטיסטיקה, והעדפתי להנות מהפסנתר יותר מאשר חי בריבוע וחבריו. ולעניננו. ההתכתבות עם העולם, גם מאוד קשורה לראיונות שביצעתי עם הבלוגריות לטובת התזה. הבנתי שגם הבלוגריות הכי נחשבות, עם המון לייקים והמון קוראים והמון הערכה, בסופו של דברים בני אדם נחמדות לחלוטין, שמעונינות לדבר על הבלוג שלהן ועל ההתפתחות שלהן. וזה היה ממש מעורר השראה. וכיף לא נורמלי. ולגבי ההסתיגות, כמו שעניתי לסיגל, כל אחד רשאי לקחת את הטיפים על פי הבנתו, ועל פי מה שמתאים לו. זה מה שיפה בטיפים. ואם אתה חושב שלא תרצה לשים פוסט שלא טוב בעיניך, זה מצוין גם כן. העיקר שתכתוב, ברגע שאתה מחליט שאתה רוצה לכתו ב- פשוט תכתוב. ותמשיך כי יש לך יופי של בלוג.
השבמחקרשומה מעולה,
השבמחקלמרות שבדרך כלל אין לי בעיה עם נושאים לכתיבה זה בהחלט ממקד.
תודה נחמה על תגובתך.
השבמחקאשמח לקבל לינק לפוסט המלא, אני לא מצליח לגשת אליו.
השבמחקתודה